החלטה בתיק בש"פ 4106/05

א.        ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אלון) בתיק ב"ש (באר-שבע) 20499/05 מיום 17.4.05 לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ (באר-שבע) 8117/05.

ב.        ביום 8.4.05 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד העורר, המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה, איומים, החזקת סכין, נסיון לפציעה בנסיבות מחמירות, תגרה, תקלה ציבורית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לפי המפורט בכתב האישום, ביום 3.4.05, עת באו ארבעה שוטרים צבאיים ושוטר אזרחי לבית העורר בירוחם על מנת לאתר את אחיו, שהוכרז כמשתמט על ידי צה"ל, הפריע העורר לשוטרים, בכך שדחף והכה אותם ויידה בהם אבנים, והשמיע כלפיהם איומים. כן, דקר את אחד השוטרים בבטנו, דבר שגרם לפגיעה בטחול ולהיזקקות לניתוח ולאשפוז. בנוסף, הזעיק העורר למקום אחרים, אשר יידו אף הם אבנים על השוטרים ואיימו עליהם.

ג.        עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי למעצר העורר עד תום ההליכים. ביום 17.4.05 נענה בית המשפט לבקשה, בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות שבכתב האישום, וכי קמה עילת מעצר בגין מסוכנות ממשית הנלמדת מטיב מעשי האלימות המיוחסים לעורר, ובפרט כלפי אנשי אכיפת החוק. עוד נקבע, כי אין לאיין את מסוכנות העורר באמצעות חלופות מעצר שהוצעו.

ד.        (1)    בערר דנא (הודעת ערר מתוקנת מיום 15.5.05) מסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר בגין מסוכנות, אך טוען, כי מדובר במקרה של מסוכנות נקודתית וחריגה, שנגרמה אך בשל כך שהעורר היה נתון במועד האירוע בהיסטריה ובלחץ, שנוצרו מכך שהקיץ פתע משנתו לשמע צווחות אביו החולה, וזאת מחששו לחיי אביו ומהתנהגות השוטרים. בערר נטען, כי ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופת מעצר מתאימה, וכי מן הראוי לאפשר הכנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, נוכח נסיבות חייו הקשות והחריגות. צוין, כי מעצר העורר יפגע בחומרה במשפחתו קשת היום, המוכרת בשירותי הרווחה, אשר חלק הארי של עול פרנסתה רובץ על כתפיו.  בתוך כך צורפה לערר הצעה (חדשה) לחלופת מעצר בישיבה תיכונית בירוחם, תוך העסקה בחסות ראש הישיבה.

(2)      בדיון טען בא כוח העורר, כי גם על פי הודעת המתלונן - השוטר הצבאי הפצוע - אין מקום למעצר עד תום ההליכים. זאת, שכן מהודעת הנדקר עצמו עולה, כנטען - שבמהלך הקטטה "ואז ראיתי שהוא (העורר - א"ר) רב עם אלעד (שוטר צבאי אחר - א"ר), רצתי לעזור לאלעד, הרמתי את ידי עליו ואז חטפתי דקירה וחתך בבטן בצד שמאל מהאולר שאחז בידו משה(העורר - א"ר)". דבר זה אינו מצדיק, לדעת בא כוח העורר, מעצר עד תום ההליכים, מה גם שהעורר בהודעתו טען להגנה עצמית ולכך שהכל קרה תחת לחץ, והביע צערו על הפציעה. עוד ציין בא כוח העורר את מצבה הקשה של משפחת העורר שהוא תומך בה בעבודתו, וצירף תיעוד רפואי (חלק ניכר לא עדכני) באשר למשפחת העורר ומכתבים בעניינו, לרבות מכתב מלשכת הרווחה בירוחם באשר למצב המשפחה. מכתב ממעסיקו המוכן לפקח עליו ומכתב מראש הישיבה הנזכר בירוחם, ברוח דומה, וכן מכתב התנצלות של העורר עצמו. בא כוח העורר גם צירף אסופת פסיקה לפיה שוחררו לחלופה מי שהואשמו בדקירות. נטען גם כי העבר הפלילי של העורר אינו מכביד.

           (3)    בא כוח המדינה ציין את הודעת חברו של השוטר הנדקר, שדיבר על כך שתוך כדי קטטה "הוא (העורר - א"ר) שיסף על יניר (הנדקר - א"ר) את הסכין וחתך אותו לכל האורך בצד שמאל של הבטן עם סכין שהיתה בידו" (ישנן גם תמונות של מקום הדקירה). הראיות, כך נטען, חזקות - והטענה בדבר הגנה עצמית טוב לה שלא הועלתה משהועלתה, כי מה לסכין ולאירוע ועל שום מה נשלפה. לשיטת המדינה, הנסיבות ועברו הפלילי של העורר דיים להצדיק מעצר.

ה.        עיינתי בראיות. לא יתכן חולק על קיומן של ראיות לכאורה. אזכיר לעניין זה רק, כי אף לגירסתו של העורר, שלפיה השוטרים החלו במכות וחבלו בו, אומר הוא עצמו בהודעתו מיום 3.4.05 (כארבע שעות לאחר האירוע) "אני השתחררתי מהם ורצתי לכיוון החדר, אחד החדרים, ולקחתי אולר קטן, אולי יש לו בקושי אצבע, והם הספיקו ללכת שני מטר מהכניסה, כשהם שוב פעם התנפלו עלי וגררו אותי, ואני תוך כדי הגנה עצמית שלחתי את היד, שיחד איתה היתה האולר, ואולי דקרתי מישהו מהם בלי כוונה אלא מתוך הגנה עצמית". גירסת השוטרים שונה, הן באשר לגודל האולר או הסכין והן באשר לאירוע, כאמור, אך בפנינו הודאת העורר בדבר לקיחת האולר, דבר שכשלעצמו לא היה לו מקום כל עיקר בנסיבות. עילת המסוכנות מתקיימת, סטטוטורית ומהותית.  השאלה היא האם זהו מן המקרים שיש בהם מקום לחלופת מעצר. אכן, עברו הפלילי של העורר מעורר ספקות בעניין זה. בגליון ההרשעות של העורר עבירות רכוש ותקיפה שונות מן השנים 1997-1996 (גיל 15-14) עליהן נדון בבית המשפט לנוער ב- 1998 להתחייבות להימנע מעבירה, לפיקוח קצין מבחן ולשרות לתועלת הציבור, וכן עבירות תקיפה ותקיפה הגורמת חבלה, לרבות תקיפת שוטר, משנת 2000, עליהן נדון ב- 2001 לקנס של 300 ש"ח ושלושה חודשי מאסר על תנאי. עם זאת, מזה חמש שנים שלא נרשמו לחובת העורר עבירות. העבירות הנוכחיות יש בהן חומרה רבה; עיון בתמונות, בתפר הניכר של הדקירה, אשר גרמה פצע שחדר לחלל הבטן (לפי תעודה רפואית) ושחייב גם ניתוח בבטן נוסף לבדיקה פנימית, מעורר שאלות באשר לגירסת העורר. יתכן מאוד שצדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו, נוכח המסוכנות. עם זאת, סבורני כי הנסיבות האישיות והמשפחתיות מצדיקות הזמנתו של תסקיר מעצר מאת שירות המבחן, שיפרוש תמונה כללית בפני בית המשפט, ויידרש הן למסוכנות הן לזמינותן של חלופות, אף אם יש בהחלט ספק אם המקרה מתאים לחלופה. לעניין הזמנת התסקיר ראו החלטת השופט לוי בבש"פ 10470/04 עמאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה). התסקיר יוכן תוך 21 יום ויוגש לבית המשפט המחוזי, שיעיין בו ויתן החלטתו. עד  להחלטה אחרת יוותר העורר במעצר.

ו.        הערר נתקבל איפוא במובן זה שיוזמן תסקיר מעצר, בלא קביעת מסמרות.   

ניתנה היום, ח' באייר תשס"ה (17.5.05)            

                                                                                                ש ו פ  ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   לח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: